1.
מתוך התגובות הרבות שהגיעו בעקבות הטוב "והכסף יענה את הכל", היתה תגובה אחת נזעמת שהתייחסה לסעיף המסיים את הטור: "חשתי שאני נורא רוצה לדעת מי הרב "הכי עני בישראל", זה שהוא גם גדול בתורה וגם חי בתנאים הכי עלובים מכולם. הוא האחד. הוא הראוי להנהיג את הדור".

המגיב י.ס. רשם כך: "וכי רבי יהודה הנשיא לא היה גדול הדור? מי שמך לקבוע כי ………. הוא גדול הדור האמיתי? (האיש רשם את שמו של גדול הדור).

בתגובה כתבתי לו: "אני לא הכתרתי איש. אבל דווקא אתה עשית את זה". וצירפתי לו שוב את המאמר כדי שיוכל לבדוק זאת.
אף שם לא נכתב בסעיף ההוא… השם היה בראש שלו עוד לפני כן…

אנשים מסגירים את עצמם. את דיעותיהם, מחשבותיהם וכוונותיהם עושים זאת כל הזמן, אפילו מבלי להרגיש. המזל שלהם שרוב בני האדם לא יודעים לזהות זאת, או שלא באמת קשובים לדברים שנאמרים. לא כל שכן בין השורות
אנחנו מסגירים את עצמנו בתגובות המילוליות שלנו, בהשוואה בהתייחסויות שלנו לנושא א' מול נושא ב'. כי אם דיברת בגנות תופעה מסויימת ואיש לא הגיב ולאחר מכן דיברת על תופעה אחרת וראית דריכות: הנה. האיש חשף את עצמו.

אנשים יכולים לצדד מבחינה פוליטית או אידיאולוגית באדם זה או אחר, בשיטה זו או אחרת, ולנסות לשמור זאת בסוד. אך כאשר יגיעו לשוחח על הנושא הוא יידרך. הוא יענה כביכול בצורה מאוזנת, לעיתים יביע את דעתו האמיתית אך יסייג שהוא עצמו בכלל לא חושב כך, אך יהיו אחרים, טועים שיגידו… ואינו יודע שעצם התייחסותו לנושא מול אדישותו לנושאים אחרים מעידה על כך שיש לו עניין, וגם אם ילך סחור סחור בסופו של דבר בני אדם ידעו לאן נוטה דעתו.

כותב השורות מאמין כמובן בשקיפות רעיונית ומחשבתית. אין שום סיבה להסתיר מחשבה או דעה. אך אם מישהו מחליט מטעמיו הוא להסתיר את דעותיו, עליו להיזהר מאלפי סימנים היכולים להוביל בבירור לדעתו האמיתית.

3.
שפת גוף למשל.

שפת גוף היא מכלול של הבעות פנים, תנועות ותנוחות גופניות, הנעשות בדרך כלל באופן בלתי-מודע ובלתי-רצוני, ומשקפות תחושות ורגשות של האדם העושה אותן.

במצב הטבעי שלנו, כשאנחנו משוחחים זה עם זה, תשומת הלב שלנו מושקעת במסרים המילוליים אך אם נתפנה בשיחותינו לקרוא שפת גוף נוכל לגלות "את האמת שלא נאמרה".

חוקרים מנוסים יודעים לזהות הבעה קטנה של שמחה על פרצופו של אדם בזמן שהוא נשאל שאלה ההבעה נמשכת פחות מחמישית השנייה ונקראת "הבעת-מיקרו "ברגע שחוקר מנוסה מזהה שהנחקר שמח בסתר על הכיוון שהוא חותר אליו הוא מבין שהוא מחפש במקום הלא נכון.

כאשר הנחקר מבצע משיכת כתפיים בלתי נראית בצד אחד הגוף שלו סותר את המילים שאמר. הנחקר משקר.

כשמאשימים מישהו הוא בדרך כלל מציג פנים מופתעות. האם הוא באמת מופתע או מיתמם?

אם זה נמשך פחות משניה זו הפתעה אמיתית אבל אם הוא מופתע ליותר משניה, הוא מזייף את ההבעה. הוא משקר.

בשיחה אחת משדר הגוף אלפי "הבעות מקרו" ולמעשה, עבור המומחים בתחום מוטב שהאדם ישתוק… הדיבור רק מסיח את דעתם מתנועות הגוף. לדידם הם ישמיעו את דעתם והגוף יגיב בהתאם והם יתקרבו לאמת בשיטת ה"חם קר"…

תשאלו האם כדאי להורים ללמוד את השפה הזו? או לעשות בה שימוש כלפי בני משפחה דווקא לא הייתי מציע…

הפיצוץ יבוא בתוך חמש דקות…

4.
חכם סיני ידוע אמר "ניצחון במלחמה מותנה במציאת חולשת היריב". לאחר מכן הוסיף: "ואיך תדע את חולשת יריבך? עקוב אחר תגובותיו. הוא עצמו כבר יספר לך…"

יש פעמים בחיינו בהם אנו מגלים במפתיע כי אדם שממנו פחדנו נורא הוא בעצם אדם חלש ופגיע. התוצאה הישירה היא שאנו מפסיקים לפחוד מפניו ויהיו שגם יעזו להילחם בו.

האמת היא שאין אדם ללא נקודת חולשה. רק שרוב בני האדם אינם יודעים היכן היא ולעיתים ינסו לפגוע דווקא בנקודה בה הוא חזק.

כל שצריך הוא רק להקשיב. האדם עצמו חושף כל העת את חולשותיו. רק שאנשים עסוקים במלחמות מכדי להקשיב ליריביהם…

למשל, אנשים המפריעים לשכניהם לבנות ומסרבים לדין תורה. בדרך כלל יצהירו ש"אצלם הכל בסדר". בדיקה קטנה בעיריה מגלה לעיתים קרובות שלא כך הם פני הדברים… ברגע שעלית על זה. הבעיה נפתרה…

עצם השיחה עם האדם על הנושא, ההקשבה לו, תספר לך מה אתה צריך לחפש בעירייה…

5.
מעשה שהיה בזמן שלמה המלך, בשלשה שותפים שטמנו כספם במקום מסתור. לימים נגנב המטמון וכל אחד חשד בחברו. באו לפני שלמה המלך שאמר להם: בטרם אשפוט, רצוני להתייעץ עימכם במעשה שקרה, היו נער ונערה שכנים שנשבעו להינשא זה לזו, לימים נפרדו דרכיהם, והנערה חפצה להינשא לאחר, אך זכרה את שבועתה לנער, לקחה מאה זהובים, ויצאה לבקש את רשותו להנשא לאחר. בדרכה חצתה יער עבות, עד שהגיעה לעירו של הנער. שמע זאת הנער, התרגש, ואישר לה מיד להינשא לאחר, ואף ויתר לה על הזהב שהביאה לו. הנערה החלה לחזור לביתה. באמצע היער, עצר אותה שודד זקן, ובקש את הזהב שעליה, בכתה הנערה, ובדמעות ספרה לו, כי אפילו הבחור ויתר לה, וכי זקוקה מאוד לכסף זה עבור נישואיה. נכמרו רחמיו של השודד הזקן, ושחרר אותה עם הזהב.
כל זאת סיפר שלמה המלך לשלושת השותפים, ושאל אותם, אמרו לי, מי מבין השלשה ראוי להערכה מרבית? הנערה, או הנער או שמא השודד הזקן?

השותף הראשון אמר: "לדעתי הנערה ראויה להערכה מרבית, שזכרה את שבועתה והלכה לבקש רשות. השותף השני אמר: "לדעתי הבחור ראוי להערכה, שויתר לה, והרשה לה להינשא למי שליבה חפץ".

השותף השלישי אמר, "לדעתי השודד הזקן הוא הראוי להערכה הגבוהה ביותר, שהרי ויתר על הזהב שיכל לשדוד בקלות".

מיד קם שלמה המלך ואמר לשותף השלישי, אתה הגנב! אם אתה טוען שהשודד שויתר על הכסף הוא ראוי להערכה, סימן שחומד ממון אתה ופיך הכשילך!

המסר הוא שאדם ניכר בדבורו, ודבורו של אדם מראה מה מעניין מאותו, ומה חשוב לו, ומהי מהותו.

6.
זיכרון ילדות רחוק:
כיתה ז. המחנך הרב צבי פוקס שואל: "מי ידע את שפתם של החיות".

שני ילדים צעקו. האחד צעק: "שלמה המלך" השני צעק "דוקטור דוליטל" (דמות מרכזית בסדרת ספרים שכתב הסופר האנגלי יו לופטינג).

אני זוכר את הרב פוקס נותן שיחה שלמה על "איפה נמצא הראש שלנו…"

הילד שצעק "דוקטור דוליטל" איננו דתי כיום. הילד שצעק "שלמה המלך" הוא משגיח בישיבה קטנה בירושלים.

7.
לאחר שהורדתי את הטור למערכת העיר לי מישהו "אתה לא פוחד שאנשים יפחדו לדבר איתך"?

חשבתי על כך רבות ושתי תשובות בדבר:
א. לכל היותר אפסיד את האנשים שיבואו במטרה לשקר אותי… מאיפה שאני לא מסתכל על זה, לא מדובר בהפסד גדול..
ב. אנשים מגיעים אלי בדיוק לסיבה הספציפית הזו…שאסייע להם להבין את המתחולל בנפשם.

טורו של חיים ולדר 'אות חיים' מתפרסם במוסף יתד נאמן

האתר של חיים ולדר